צֵיד יְעֵנִים: הָנַעֲמִית בַּמְקוֹרוֹת הַעִבְרִים
|
למעלה: טביעת גליל החותם של אֻרזָנָה, שליט העיר מוּססיר 1 "אמר ר' יצחק: עוף טהור נאכל במסורת. נאמן הצייד לומר עוף זה טהור מסר לי רבי, אמר ר' יוחנן, והוא שבקי בהם ובשמותיהם. שאל ר' זירא: רבו חכם או רבו צייד? אם תאמר רבו חכם, וכי בקי הוא בהם. את שמותיהם הוא אמנם מכיר, אבל לא את העופות גופא. אלא הכונה היא לרבו צייד, כדברי ר' יוחנן, שהוא צריך להיות בקי בהם ובשמותיהם." 2 "וְשַׂמְתִּי שֹׁמְרוֹן לְעִי הַשָּׂדֶה, לְמַטָּעֵי כָרֶם; וְהִגַּרְתִּי לַגַּי אֲבָנֶיהָ וִיסֹדֶיהָ אֲגַלֶּה. וְכָל פְּסִילֶיהָ יֻכַּתּוּ וְכָל אֶתְנַנֶּיהָ יִשָּׂרְפוּ בָאֵשׁ, וְכָל עֲצַבֶּיהָ אָשִׂים שְׁמָמָה; כִּי מֵאֶתְנַן זוֹנָה קִבָּצָה, וְעַד אֶתְנַן זוֹנָה יָשׁוּבוּ. עַל זֹאת אֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה, אֵילְכָה שֹׁילָל 3 "קֹדֵר הִלַּכְתִּי בְּלֹא חַמָּה, קַמְתִּי בַקָּהָל אֲשַׁוֵּעַ. אָח הָיִיתִי לְתַנִּים וְרֵעַ לִבְנוֹת יַעֲנָה. עוֹרִי שָׁחַר מֵעָלָי וְעַצְמִי-חָרָה מִנִּי-חֹרֶב. וַיְהִי לְאֵבֶל כִּנֹּרִי וְעֻגָבִי לְקוֹל בֹּכִים." 4 "תְּכַבְּדֵנִי חַיַּת הַשָּׂדֶה, תַּנִּים וּבְנוֹת יַעֲנָה, כִּי נָתַתִּי בַמִּדְבָּר מַיִם, נְהָרוֹת בִּישִׁימֹן, לְהַשְׁקוֹת עַמִּי בְחִירִי." 5 "חֶרֶב עַל כַּשְׂדִּים, נְאֻם יְהוָה, וְאֶל יֹשְׁבֵי בָבֶל, וְאֶל שָׂרֶיהָ וְאֶל חֲכָמֶיהָ. חֶרֶב אֶל הַבַּדִּים וְנֹאָלוּ, חֶרֶב אֶל גִּבּוֹרֶיהָ וָחָתּוּ. חֶרֶב אֶל סוּסָיו וְאֶל רִכְבּוֹ, וְאֶל כָּל הָעֶרֶב אֲשֶׁר בְּתוֹכָהּ - וְהָיוּ לְנָשִׁים. חֶרֶב אֶל אוֹצְרֹתֶיהָ וּבֻזָּזוּ, חֹרֶב אֶל מֵימֶיהָ וְיָבֵשׁוּ. כִּי אֶרֶץ פְּסִלִים הִיא, וּבָאֵימִים יִתְהֹלָלוּ. לָכֵן יֵשְׁבוּ צִיִּים אֶת אִיִּים וְיָשְׁבוּ בָהּ בְּנוֹת יַעֲנָה, וְלֹא תֵשֵׁב עוֹד לָנֶצַח וְלֹא תִשְׁכּוֹן עַד דּוֹר וָדֹר. כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה וְאֶת שְׁכֵנֶיהָ, נְאֻם יְהוָה. לֹא יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ וְלֹא יָגוּר בָּהּ בֶּן אָדָם." 6 "וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם, אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם." "וַיַּעֲמֶד לוֹ כֹּהֲנִים, לַבָּמוֹת וְלַשְּׂעִירִים וְלָעֲגָלִים אֲשֶׁר עָשָׂה." 7 "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ; וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ, וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ. יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים, בְּתוֹעֵבֹת יַכְעִיסֻהוּ. יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ, אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם; חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ, לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם." "וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם, וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם. וַיַּעַבְדוּ אֶת עֲצַבֵּיהֶם, וַיִּהְיוּ לָהֶם לְמוֹקֵשׁ. וַיִּזְבְּחוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַשֵּׁדִים. וַיִּשְׁפְּכוּ דָם נָקִי, דַּם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר זִבְּחוּ לַעֲצַבֵּי כְנָעַן; וַתֶּחֱנַף הָאָרֶץ בַּדָּמִים." 8 "אביי מרביא ליה [אמיה] אמרא למיעל בהדיה לבית הכסא. ולרביא ליה גדיא: שעיר בשעיר מיחלף." 9 "וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל: אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר לָהּ: מַה תָּאֳרוֹ? וַתֹּאמֶר: אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל; וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי שְׁמוּאֵל הוּא, וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ." 10 "הירודות והנעמית הרי הן כעוף לכל דבר. והנחש הרי הוא כחיה." 11 "וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן וַיִּלְכֹּד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שׁוּעָלִים" "יַגִּירֻהוּ עַל-יְדֵי חָרֶב, מְנָת שֻׁעָלִים יִהְיוּ" "הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים" 12 "אמר רבי יוסי: מעשה בסימוני באחת שהפילה דמות לילית ובא מעשה לפני חכמים ואמרו, ולד הוא אלא שיש לו כנפים." "אמר רבי חנינא: אסור לישן בבית יחידי, וכל הישן בבית יחידי אחזתו לילית." 13 "סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה, וסימני העוף לא נאמרו. אבל אמרו חכמים: כל עוף הדורס "אמר אמימר: הלכתא, עוף הבא בסימן אחד טהור והוא דלא דריס." 
14 "תנא ר' ישמעאל: ואת בת היענה, זו ביצת הנעמית." 15 "כלים העשויין מעצמות העוף אינן מקבלין טומאה "וביצת הנעמית כשרה לקדש בה, ואין צריך לומר שהיא כשרה למלא בה ולהזות ממנה 16 "ליתי ביעתא דנעמיתא וליקלי וליסבה בשחקי דכיתנא בקייטא ובשחקי דעמר גופנא בסיתוא; ואי לא - ליפתח לה חביתא דחמרא לשמה; ואי לא - לנקיט שערתא דמשתכחת בכפותא דכודנא חיורא." 17 "אמר חזקיה: מנין לביצת טמאה שהיא אסורה מן התורה? שנאמר ואת בת היענה, וכי בת יש לה ליענה אלא איזו - זו ביצה טמאה. ודלמא היינו שמייהו? לא סלקא דעתך, דכתיב בת עמי לאכזר כיענים במדבר. ולא? והא כתיב אעשה מספד כתנים ואבל כבנות יענה? כיענה זו שמתאבלת על בניה. והא כתיב ושכנו שם בנות יענה? כיענה זו ששוכנת עם בניה. והכתיב תכבדני חית השדה תנים ובנות יענה - ואי סלקא דעתך ביצה, ביצה בת מימר שירה היא? אלא כתיב היענה וכתיב בת היענה ושאני הכא דפסק ספרא לשתי תיבות. ומדפסיק להו ספרא בתרתי תיבות שמע מינה תרי שמות נינהו. אלא מעתה את כדר לעומר דפסק להו ספרא בתרי, הכי נמי דתרתי שמי נינהו? אמרי התם בשתי תיבות פסיק להו בשני שיטין לא פסיק להו, אבל הכא אפילו בשני שיטין נמי פסיק להו." ואולי זה שמה [של הציפור, בת היענה]? לא יעלה על דעתך, שכתוב: בת עמי לאכזר כיענים במדבר. ולא? והרי כתוב: אעשה מספד כתנים ואבל כבנות יענה? כיענה זו שמתאבלת על בניה. והרי כתוב: ושכנו שם בנות יענה? כיענה זו ששוכנת עם בניה. והכתוב: תכבדני חית השדה תנים ובנות יענה - ואם תחשוב ביצה, ביצה יכולה לאמר שירה היא? [שכך מהללת חית השדה את הקב"ה] אלא כתוב היענה וכתוב בת היענה ושונה כאן שחילק הספר [את השם] לשתי תיבות. אם חילק אותם הספר לשתי תיבות משמע שני שמות הם [בת ויענה]. אלא אז את כדרלעומר שחילק אותו הספר לשנים אמרו שם, בשתי תיבות חילקו אותם בשתי שורות לא חילקו אותם. אבל כאן אפילו בשתי שורות גם מחלקים אותם." בבלי: חולין 18 "פלא הוא בטבען שכל אשר יאכלו - וזוללות גדולות הן של כל דבר, בלא אבחנה - בולעות הן ומעכלות. אולם שוטות גדולות הן מכל האחרים; כי גבוה ככל שיהה שאר גופן, אם יתחבו ראשן וצוארן לשיח או סבך ויסתירום, יאמינו כי בטוחות הן ואיש לא יכול לראותן. שני דברים יש להן לפצות על העמל בצידן ורדיפתן: ביציהן כה גדולות שיש משתמשים בהן בבית ככלים, ונוצותיהן כה יפות שהן משמשות ציציות לפאר נזרי קסדותיהם של חיילים." פילון, המאה הראשונה לספירה 19 "פעם אחת נפלה ביצת בר יוכני וטבעה ששים כרכים ושברה שלש מאות ארזים. ומי שדיא ליה "טומאת אוכלין כביצה מנלן? אמר רבי אבהו: אמר רבי אלעזר דאמר קרא מכל האכל אשר יאכל, אוכל הבא מחמת אוכל ואיזה - זה ביצת תרנגולת. ואימא גדי? מחוסר שחיטה. ואימא בן פקועה? טעון קריעה. ואימא ביצת בר יוכני? תפסת מרובה לא תפסת תפסת מועט תפסת. ואימא ביעתא דציפורתא? דזוטר טובא. רבי אבהו דידיה אמר: מכל האכל אשר יאכל, אוכל שאתה אוכלו בבת אחת. ושיערו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת." 20 "הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת כִּימָה, אוֹ מֹשְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ" 21 "אז כאשר מאון-כסיל הפליאדות תטינה-תברחנה ואלי-ים העטוף ערפל הן תפולנה-תשקענה, אף סערות ורוחות מכל המינים תתחוללנה, אַל ספינותיך אזי בתוך ים אפל-צבע תחזיקה, אפס זכרה אדמתך לעבדה כאשר צויתיך." 22 "אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס, טָמֵא הוּא לָכֶם" 23 "אם תהרוג נעמית ותשטוף את בטנה, ימצאו בה אבנים שבלעה הציפור ושומרת בזפקה, ומעכלת לאורך זמן; ואבנים אלו עוזרות לעיכול האדם. גידיה אף הם ושומנה, טובים לגידי האדם." 24 "אמר רבי חלבו אמר רב הונא: הרואה ספר תורה שנקרע חייב לקרוע שתי קריעות; אחד על הגויל ואחד על הכתב. שנאמר רבי אבא ורב הונא בר חייא הוו יתבי קמיה דרבי אבא. בעא לאפנויי, שקליה לטוטפתיה אחתיה אבי סדיא. אתאי בת נעמיתא בעא למיבלעיה. אמר: השתא איחייבין לי שתי קריעות." 25 "אומרים כי עוף זה אוכל ומעכל ברזל, אולם לא נוכחתי שכך הדבר; כי תכופות הנחתי ברזל לפני מספר נעמיות והן לא רצו לאכלו. הן בלעו בחמדה סלעים ועצמות גדולות ויבשות, ששוברו לחתיכות קטנות." 26 "זהב מזוקק שהיו מחתכין אותו כזתים וטחים אותו בצק ומאכילין אותן לנעמיות והן מסננות אותן, ויש אומרים שהיו טומנין אותו בזבל שבעה שנים." 27 "וישסף שמואל את אגג וגו'
| |
"נעמית" הוא השם בו קוראות המשנה והגמרא ליען, כשמו בשאר השפות השמיות. לאורך השנים, זוהה עוף זה במקרא עם שמות שונים ומשונים: יען, בת-יענה, כנף-רננים וחסידה; כולם כנראה שגויים. ואמנם כבר אמרה הגמרה כי החכמים יודעים את השמות, אך לא את החיות השם "בנות יענה" נזכר פעמים מספר במקרא לצד תנים בתיאורי חורבן ושממה, בעיקר בנבואות הקשורות לגלות בבל: מיכה עושה "מספד כתנים ואבל כבנות יענה" על קץ מלכות ישראל במאה השמינית "וְהָיְתָה בָבֶל, צְבִי מַמְלָכוֹת, תִּפְאֶרֶת גְּאוֹן כַּשְׂדִּים, כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה. לֹא תֵשֵׁב לָנֶצַח וְלֹא תִשְׁכֹּן עַד דּוֹר וָדוֹר, וְלֹא יַהֵל שָׁם עֲרָבִי וְרֹעִים לֹא יַרְבִּצוּ שָׁם. וְרָבְצוּ שָׁם צִיִּים וּמָלְאוּ בָתֵּיהֶם אֹחִים, וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם. וְעָנָה אִיִּים בְּאַלְמְנוֹתָיו וְתַנִּים בְּהֵיכְלֵי עֹנֶג, וְקָרוֹב לָבוֹא עִתָּהּ וְיָמֶיהָ לֹא יִמָּשֵׁכוּ." "וְעָלְתָה אַרְמְנֹתֶיהָ סִירִים, קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ בְּמִבְצָרֶיהָ; וְהָיְתָה נְוֵה תַנִּים, חָצִיר לִבְנוֹת יַעֲנָה. וּפָגְשׁוּ צִיִּים אֶת אִיִּים וְשָׂעִיר עַל רֵעֵהוּ יִקְרָא, אַךְ שָׁם הִרְגִּיעָה לִּילִית וּמָצְאָה לָהּ מָנוֹחַ. שָׁמָּה קִנְּנָה קִפּוֹז וַתְּמַלֵּט, וּבָקְעָה וְדָגְרָה בְצִלָּהּ; אַךְ שָׁם נִקְבְּצוּ דַיּוֹת, אִשָּׁה רְעוּתָהּ." ישעיה שב ומזכיר תנים עם בנות יענה בלב הישימון בדברו על ישועת השם לעמו לפי אחת הדעות, אין בנות היענה בפסוקים אלו אלא שדים ורוחות, וכן כל השמות האחרים בנבואת ישעיה. כך אמנם תורגמו רובם על-ידי השבעים ובוולגטה, ובמגילות הגנוזות נמצא: "ואני משכיל משמיע הוד תפארתו לפחד ולבהלה כל רוחי מלאכי חבלה ורוחות ממזרים שדאים ליליות אחים וציים"
"כָּל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ. וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם: הַנֶּשֶׁר וְהַפֶּרֶס, וְהָעָזְנִיָּה. וְהָרָאָה, וְאֶת הָאַיָּה וְהַדַּיָּה לְמִינָהּ. וְאֵת כָּל עֹרֵב לְמִינוֹ. וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה, וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף; וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ. אֶת הַכּוֹס וְאֶת הַיַּנְשׁוּף, וְהַתִּנְשָׁמֶת. וְהַקָּאָת וְאֶת הָרָחָמָה, וְאֶת הַשָּׁלָךְ. וְהַחֲסִידָה וְהָאֲנָפָה לְמִינָהּ, וְהַדּוּכִיפַת וְהָעֲטַלֵּף." אין בכך כדי לפסול את הסברה שהוצגה לעיל, כי שדים עשוים היטב להיות בני-דמותם של אלילים בדמות חיות. השעירים שבנבואת ישעיה מופיעים מעל שלושים פעם במקרא כתישים צעירים לעולה, אך בדומה לעגל הזהב הם נזכרים גם התנים בתרגום השבעים קרואים אף הם כנעמיות שדים, ובוולגטה: Dracones, דרקונים, כשם שתורגם התנין: Draco. במגילת איכה התנים עשוים להיות אם כן יונקים, ואולי מקבילה לבנות היענה: עופות או שדים. רבים עורכים אף הקבלה בין בנות היענה לאוחים אצל ישעיה, ומזהים אותן עם העוף הנקרא כך בעברית החדשה כבמספר שפות אירופאיות, בשל צליל קולו. כמו לאוח נתנו גם לדורסי לילה אחרים שמות מתוך אותם פסוקים אפוקליפטים, בשל סברה כי כל היצורים הנזכרים שם, בין עופות ובין שדים, הם בני דמותם של דורסים אלו. כך נקרא בשם השעיר וכן הלילית, כשם השדה המכונפת במסורת חז"ל, בת דמותה של לִלַּ חיזוק לזיהוי בת היענה עם האוח מוצאים בהמנותה עם העופות הטמאים, שסימנם העיקרי במשנה ובגמרה הוא לפי הגמרה, אין בת היענה אלא ביצת היענה, היא "כל מאכל היוצא מן המינין האסורין שלוקין על אכילתן, הרי אותו המאכל אסור באכילה מן התורה; כגון חלב בהמה וחיה הטמאים וביצי עוף ודג הטמאים. שנאמר: ואת בת היענה, זו ביצתה; והוא הדין לכל האסור כיענה ולכל הדברים הדומין לביצה." אם גם נאסרה באכילה, הרי כלים מביצת הנעמית היו מקובלים כנראה ונזכרים בהלכות טומאה היענה ללא תוספת "בת" לא נזכרת במקרא אלא פעם יחידה, בהקשר דומה לבנות היענה: בין הקינות על חורבן מלכות יהודה שבמגילת איכה "אֵיכָה יוּעַם זָהָב, יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב; תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי-קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל-חוּצוֹת. בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז, אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי-חֶרֶשׂ מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹצֵר. גַּם-תנין דָּבַק לְשׁוֹן יוֹנֵק אֶל-חִכּוֹ בַּצָּמָא, עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם, פֹּרֵשׂ אֵין לָהֶם." בשל הסכמת התלמוד והתרגומים קבלו כמעט כל החוקרים את הדעה כי יענים הם הנעמיות, וכן נהוג לקראן היום. דור סבור כי הכוונה לשדים אף כאן ואילו טור-סיני באנציקלופדיה המקראית טוען שהמדובר הוא על עם נודד במדבר: ריבוי של יעני מלשון יען, מדבר בערבית. מדרש שמות דומה עשו גם לבנות היענה: בנות המדבר, כתאורן אצל ישעיה. אחרים מפרשים בת יענה מלשון עניה, קול האבלות שמזכיר מיכה שם שלישי יוחס לנעמית בתרגומי המקרא, הוא כנף הרננים אצל איוב "כְּנַף-רְנָנִים נֶעֱלָסָה, אִם-אֶבְרָה חֲסִידָה וְנֹצָה. כִּי-תַעֲזֹב לָאָרֶץ בֵּצֶיהָ וְעַל-עָפָר תְּחַמֵּם. וַתִּשְׁכַּח כִּי-רֶגֶל תְּזוּרֶהָ וְחַיַּת הַשָּׂדֶה תְדוּשֶׁהָ. הִקְשִׁיחַ בָּנֶיהָ לְּלֹא-לָהּ, לְרִיק יְגִיעָהּ בְּלִי-פָחַד. כִּי-הִשָּׁהּ אֱלוֹהַּ חָכְמָה וְלֹא-חָלַק לָהּ בַּבִּינָה. כָּעֵת בַּמָּרוֹם תַּמְרִיא, תִּשְׂחַק לַסּוּס וּלְרֹכְבוֹ." אף כי השבעים תרגמו כנף-רננים באופן מילולי, הירונימוס בוולגטה וכל שאר המתרגמים זיהו שם זה עם הנעמית, אולי בגלל הטפשות המיוחסת לה במקורות
אם יודעת הנעמית כה מועדיה ושוכחת ולדותיה, בהניחה ענינים של חומר ללכת בדרכי השמים, עד כמה צריך אתה, אדם, לפנות אל אוצר הקריאה השמימית: כי על כן נעשה האלוהים אדם, בכדי שיחטפך מכוחות האופל ויושיבך עם נסיכי עמו בממלכת תפארתו." הפליאדות בנות אטלס, כוכבי הכּימה שבמזל שור "בכמה דברים היא דומה לציפור, באחרים להולך על ארבע. שלא כהולך על ארבע יש לה נוצות, ובשונה מציפור אין היא יכולה להתרומם ונוצותיה דומות לשיער וחסרות ערך למעוף. כהולך על ארבע יש לה ריסים עליונים - שעירים במיוחד משום שראשה וצוארה העליון קרחים - וכציפור, היא מנוצה בחלקיה האחרים. כמו ציפור היא מהלכת על שתים, אך כהולך על ארבע יש לה פרסות שסועות: פרסות ולא בהונות. סיבת הדבר בגודלה, כהולך על ארבע ולא כציפור. כי כשיטה צריכה ציפור להיות קטנה, משום שקשה לגוף גדול להתרומם מן האדמה." באיורים של כתבי היד מצוירת אמנם הנעמית כבעלת פרסות, אף כי לא היא ולא הגמל מפריסי פרסה: אצל הנעמית, כאצל העגור ועופות אחרים המצטינים בריצה, נעלמה האצבע הנוטה אחורנית
מקורות מודפסים
Laufer, Berthold: Ostrich Egg-shell Cups of Mesopotamia and the Ostrich in Ancient and Modern Times
אנציקלופדיה החי והצומח של ארץ ישראל Aelian: On the characteristics of animals, tr. A. F. Scholfield (London, 1958-1959) lib.XIV ch.7 Albertus Magnus: On Animals, tr. Kenneth F. Kitchell & Irven Michael Resnick MS Bodley 764: Bestiary, tr. Richard Barber אנציקלופדיה מקראית דור, מנחם: החי בימי המקרא המשנה והתלמוד הסיודוס: מעשים וימים, תרגם שלמה שפאן תלמוד בבלי, תרגם עדין שטינזלץ מקורות מקוונים
Aberdeen University Library MS 24: The Aberdeen Bestiary, fol. 41r-44r
דור, מנחם: 'כנף רננים - עפרוני מצוי', בית מקרא קכ"ח Aelius Lampridius: The life of Elagabalus Antoninus, tr. David Magie Aristotle: On the Parts of Animals, tr. William Ogle, lib.IV ch.13 Browne, Thomas: Pseudodoxia Epidemica, lib.III ch.22 Bynum, David E.: The Daemon in the Wood Caelius Apicius: De Re Coquinaria, lib.IV ch.1 Pliny the elder: Natural History, tr. Philemon Holland The American Heritage Dictionary of the English Language, 4th edition, s.v. ostrich שמש, אברהם אופיר: 'עדויות מקוטעות לשימוש בביצי יענים כמצג עיטורי-סמלי בבתי כנסת', שנה בשנה תרגומי המקרא ברשת תרגום השבעים ליוונית: Septuagint הוולגטה הלטינית: Vulgate תרגום אונקלוס הארמי: Onqelos קישורים אחרים חלון לתעשית היענים העולמית: Ostrich Resources חוות יענים בארץ: קיבוץ האון, קיבוץ גבת, מושב ניר בנים פרסומות לחוות יענים מראשית המאה שעברה: Emergence of Advertising in America חזרה לכניסה |
